החלטה בתיק מ"ת 31783-03-13

בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, וזאת על רקע כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, פציעה כשהעבריין מזוין, תקיפה הגורמת חבלה על ידי שניים, חבלה במזיד ברכב, נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח והדחה בחקירה.

במהלך הדיון שנערך בפניי ביום 2.4.13, חלק ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה, ככל שאלה נוגעות למעורבותו של המשיב בפציעתו של המתלונן באמצעות חפץ חד. לדבריו, גם אם המשיב, אכן, נצפה בסרטונים של מצלמות האבטחה בתחנת הדלק שוטף את ידיו, הרי שאין פירוש הדבר כי זה בהכרח הינו מי שדקר את המתלונן.

מעבר לכך, ביקש לגזור גזירה שווה מעניינה של הקטינה, י.ז., ובעניינו של הראל רובין, אשר ביחס אליהם המבקשת כלל לא ראתה להגיש כתב אישום או לבקש תנאים מגבילים. כך הם גם פני הדברים ביחס לליאל אלמלח, אשר מותב זה הורה על שחרורו. הדברים מקבלים משנה תוקף בשעה שחלקם ומעורבותם של אלה גבוהים מאלה של המשיב. טענת אפליה זו, היא כשלעצמה מצדיקה, אליבא ב"כ המשיב, את שחרורו לחלופת מעצר. עוד הוסיף, ביחס לראיות לכאורה, כי מימדיו הגדולים יחסית, של המשיב, מטבע הדברים היו צריכים למצוא ביטוי בתיאור הכללי של התוקפים, כפי שאלו נמסרו ע"י המתלונן. גם אם המשיב נחתך בידו, לא ניתן לשלול כי הדבר קשור דווקא לדקירת צמיגי הרכב, ולאו דווקא לדקירתו של המתלונן.

בשל החולשה הראייתית, ובשל טענת האפליה, סבור ב"כ המשיב כי ניתן לשחררו לחלופה בדמות אימו וחברת משפחה אשר התייצבו בביהמ"ש ונחקרו על ידי הצדדים.

ב"כ המבקשת, מנגד, סבור כי מעורבותו הלכאורית של המשיב בדקירת המתלונן נלמדת לא רק מכך שזה שטף את ידיו מדם לאחר שלכאורה נחתך מחפץ חד, אלא נוכח כך שהקטינה ואחרים מציינים כי המשיב היה נוכח באירוע התקיפה, וכך גם לאחריו, לרבות אמירה של הראל רובין, לפיה המשיב התוודה כי ברצונו לשטוף את הידיים בשל כך שדקר מישהו. המשיב מצידו שומר על זכות השתיקה במרבית חקירותיו, ואילו בחקירה יחידה שבה שיתף פעולה הרחיק עצמו באופן מלאכותי מזירת האירוע, באופן שיש בו להוות שקרי נאשם שיורדים לשורשם של דברים ומהווים חיזוק לראיות התביעה.

אשר לטענת האפליה, זה ציין כי בכוונתם להגיש כתב אישום גם נגד הראל רובין והקטינה, כאשר נוכח מעורבותו הגבוהה יותר של המשיב במתואר בכתב האישום ועברו הפלילי, אין לדבר על אפליה אלא על הבחנה עניינית.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועברתי על חומר החקירה, שמעתי המפקחות וכן נתתי דעתי להחלטה בעניינו של ליאל אלמלח, לא מצאתי לנכון להורות על שחרור המשיב לחלופה המוצעת ואנמק.

ראשית, ככל שהדבר נוגע לקיומן של ראיות לכאורה הרי מצאתי ראיות שיש בהן כדי לקשור את המשיב לדקירת המתלונן באמצעות חפץ חד. ראיות אלו נלמדות מעדות הקטינה, עדות ליאל אלמלח, צילומי מצלמות האבטחה, שתיקתו של המשיב ותעודות רפואיות המתיישבות עם דברי המתלוננת בדבר פציעתו.

ככל שהדבר נוגע להודעת הקטינה, זו מציינת כי המשיב ביקש לשטוף את ידיו נוכח כך שנחתך מסכין, אולם לא מציינת כי שמעה את המשיב אומר כי דקר את מי מן המעורבים. בעניין זה יש להפנות להודעה מיום 12.2.13, עמ' 2, שורות 8 -25: " עצרנו בתחנת דלק בבאר שבע ביציאה, לא זוכר איזה תחנה ובחור אחד ירד משם ואז חזרתי והוא רצה להשיג משהו לשטוף ידיים... כי היה לו דם על הידיים ואמר שהוא נחתך מסכין... הוא דיבר איתי ביחד עם כולם ואמר לנו אם מישהו ילשין אני אדע מי זה ולא יהיה לו טוב, לא משנה כמה זמן אני אשב... לא, רק השמן הזה היה לו דם על הידיים ואמר שיש לו חתך מסכין לא דיברו על דקירות".

בדומה, ראה הודעת הקטינה מיום 12.3.13, שם הקטינה חוזרת על רצונו של המשיב לשטוף ידיים: "... כי רפי רצה לשטוף ידיים... כי היה לו דם על הידיים... לא יודעת מי זה שהוא דקר".

מעבר לגרסת הקטינה, הרי שהראל רובין, בשורה של אמירות מציין כי לא זו בלבד שהמשיב ביקש לשטוף את ידיו מדם, אלא זה לכאורה התבטא בפניו כי היה מעורב בדקירת המתלונן. ראה בעניין זה, ובאופן כרונולוגי, את דברי הראל רובין בהודעתו מיום 10.2.13, שעה 11:22, עמ' 2, שורות 22 - 24: "... אני אמרתי מה פתאום, אני לא גנב, ואז רפי אמר לי אני רוצה לשטוף ידיים כי דקרתי מישהו, יש לי דם על הידיים." בהמשך הודעה זו, הראל מוסר גרסה המתיישבת עם זו של המתלוננת לפיה המשיב איים כי במידה ומישהו ילשין עליו הם ישלמו על כך. ראה עמ' 4 להודעה, שורות 84 - 86.

בהמשך, ראה הודעה מיום 10.2.13, שעה 16:15, עמ' 3, שורות 76 - 79: "גם אחד מהם, אני לא יודע, אני לא ידעתי שדקרו את הבן אדם, רק אחר כך ידעתי שהם דקרו כי הם אמרו לי כשהיינו באוטו שאני אחפש לו מים כי יש לו דם בידיים וזה כנראה שהוא דקר מישהו."

בהמשך, ראה הודעה מיום 10.2.13, שעה 16:39, שם הוא מציין, תוך שהוא מצביע על תמונתו של המשיב: "זה היה בחור רפי שאני התכוונתי אליו בעדות שלי שאמר לי וראיתי שהיה לו דם בידיים ושהוא כנראה דקר ורצה לשטוף את הידיים."

מעבר לכך, אין מחלוקת כי המתלוננת - המשיב נצפה שוטף את ידיו בתחנת הדלק לאחר שנפצע. אכן יש להתייחס בזהירות המתבקשת לאמירות הקטינה והראל רובין בשעה שיש להם אחריות ומעורבות בביצוע המעשה ומטבע הדברים בעלי אינטרס להקטין חלקם ולהגדיל את חלקו של המשיב. המשקל שיש ליתן לעדים אלו, מטבע הדברים דינו להתברר במסגרת התיק העיקרי. בהקשר לאמור, מצאתי לייחס משקל לשתיקתו של המשיב, לאחר שמוטחות בו הראיות, לרבות דברים שנמסרו מצד מצד הקטינה או מצד הראל רובין. המשיב הוא הראשון שיכול היה לספר כי יתכן ונפצע שלא במסגרת אחיזת חפץ חד או שלא אגב פציעת המתלונן, אולם כאמור זה הרחיק עצמו מהמקום ולא מסר את גרסתו לקרות האירועים.

מעבר לכך, וזאת בדומה להחלטתי ביחס לליאל אלמלח, הרי גם אם חלקו של המשיב היה מתמצא בהגעה לאירוע ונוכחות במקום, הרי בהתאם לדיני השותפות והביצוע בצוותא, ניתן לייחס לו אחריות משפטית לכל האלימות שארעה באותו מקרה.

לאור האמור לעיל, מצאתי קיומן של ראיות לכאורה למיוחס למשיב, הן מכוח דיני השותפות והן מכוח הראיות שפורטו לעיל.

בהתאם לפסיקה, על בית משפט לבחון את אפשרות שחרורו של המשיב לחלופה, בדגש על טענת האפליה שפורטה אל מול האחרים. בעניין זה, לא מצאתי כי יש בטענה זו להטות את הכף אל עבר השחרור, בין אם נוכח כך שישנו שוני לא מועט בין המשיב לבין המעורבים האחרים, ובין אם נוכח כך שעקרון השיוויון אינו עומד בפני עצמו ויש מקרים בהם טענת אפליה נסוגה אל מול אינטרסים אחרים, בכללם בטחון הציבור.

ביתר פירוט, הרי שראשית, ספק בעיניי האם המסוכנות של מי שמגיע לזירה כ"תנא דמסייע" ללא קשר אישי לסכסוך בבחינת "המוציא לפועל" פחותה אם לא גבוהה מאותו בעל אינטרס אישי ובענייננו, הראל רובין אשר לכאורה עמד מאחורי המזימה. מטבע הדברים, הירתמותו של המשיב לסייע בסכסוך שלא לו, יש בה ללמד כי זה יכול למצוא עצמו מעורב גם במקומות אחרים בהם ידרש "לתרום את חלקו".

מעבר לכך, באופן מהותי, בשעה שישנן ראיות לכאורה כי המשיב הוא זה שעשה שימוש בחפץ חד לדקור את המתלונן, הרי המסוכנות הנשקפת ממנו גבוהה לאין ערוך מאחרים באירוע אשר גם אם ניתן לייחס להם אחריות משפטית, חלקם התמצא במתן אגרוף או מרדף אחר מי מהמתלוננים.